אז בקרנו את דדה – סיפורו של צביקה ויניק

אני עם שמר בני האמצעי בביקור אצל שירה, הבת הצעירה שלנו והחיה כאן  (בניו-יורק)  עם בעלה ושני ילדיה. שמר בקש ממני לעשות לו סיור פרטי בוושינגטון הבירה. לקחנו רכב מניו-יורק ונסענו ליומים טיול לשם. את העיר אני מכיר כמו את כף ידי אבל בכל הפעמים שטיילתי בה הייתי עם אוטובוס צמוד ומדריך מקומי ואף פעם לא נכנסתי אליה עם רכב פרטי.

אז כשתחלתי לתכנן זאת, עלתה במוחי מחשבה להתייעץ עם דדה שגר שם ברוקוויל הצמודה לוושינגטון. אתם מכירים את דדה, לב זהב לו ומייד אמר לי כי יום סיור מלא בבירה עליו. הוא בא אלינו בבקר למקום בו התאכסננו (אצל קרובי משפחה) ויום שלם היה צמוד אלינו. הכין צידה לדרך כדי שלא נבזבז זמן, הביאנו לכל המקומות שמבקרים שם...

המקום היחיד שממש הצטרף אלינו היה במוזיואן השואה המרשים כאן. בשאר המקומות בהם בקרנו יש בעיית חניה רצינית, אפילו בחורף, כשאין יותר מדי תיירים, הביאנו לכל יעד והמתין ברכב לאסוף אותנו כשסיימנו. כל כך נהנינו עד כי כשהסתיים הבקור, הזמנו אותו ואת חיה אשתו להצטרף למשפחתנו  ולנו למסעדה טובה באזור.כשרצינו לשלם לא הסכים וממש רבתי אתו שהארוחה של כולם עלי. המשיך להתעקש ובסופו הסכמנו שהטיפ יהיה עליו.

רציתי לשתף אתכם בחווית היום הזה, כי זה רק מחזק ומעצים את הקשר ההיסטורי שנשאר לכולנו מימי הטייסת. אשרנו שאלו זכרונותינו. מצורפות כאן תמונות ממוזיאון השואה שם הדלקנו נרות לזכר בני משפחותינו שנספו בשואה, מאנדרטת איוו ג'ימה (שם, שמר בני החליט לפרסם שלט מחאה נגד בניית נמל תעופה בינלאומי ברמת דוד) ותמונות מהמסעדה בסיומו של יום מיוחד זה.

תגובתו של דוד סיני לסיפור המרגש, לפני הפרסום באתר

התרגשתי לקרוא על החוויה שעברתם ולא הופתעתי מיחסו הנדיב והחברי של דדה. אכן רוח מיוחדת של רעות נושבת בין יוצאי הטייסת ובני משפחותיהם ושלא יגמר לעולם.

וכאן למטה, מלות התגובה של דדה בעצמו

היי צבי

אשרנו כי קיים איש יקר כמוך שמחזיק ומהלל את כל אנשי הטייסת כל אחד ואחד בנפרד וגם את כולם ביחד. הימים עברו והשנים טסו והיום שביליתי איתך ועם שמר הבן שלך החזיר אותי לתקופה שלא תחזור עוד, ובלב הייתה כל הזמן מן הרגשה כי אנחנו נמצאים שוב בשטח הטייסת.

אני סבור כי גם בזכות אנשים כמוך (כמו גם סיני ואלכס),  גרעין הטייסת שומר על קשר ולמרות שאנו רחוקים האחד מהשני הקשר ביננו הולך ומתחזק. יהי רצון שנזכה כולנו לבריאות שנוכל כולנו לספר לילדים ולנכדים את סיפורי המורשת מהעבר וכמובן שנוכל עוד הרבה שנים לטייל איתם, ולהנות בלי סוף. מאחל לכולנו ולכל חברנו מהטייסת רק נחת ושמחות, אמן.

נשמח אם בביקור הבא של כולכם אצל הבת בניו יורק  תתכננו שוב מפגש משותף ושנבלה פעם נוספת כולנו ביחד או אצלנו ברוקוויל או בבית החוף שלנו ב-ביטני ביץ'.
נשמור על קשר ובלי נדר כשנגיע ארצה נבקר את שמר בביתו בתל עדשים כדי לחזק את הקשר אתו ועם משפחתו.

מקווים שגם הוא יגיע אלינו בקרוב עם כל המשפחה שלו
המשך שהייה נעימהטיסה בטוחה ארצה וד"ש למשפחה בניו-יורק ובארץ.

וממני, העורך, מאי שם בדרום היבשת הרחוקה - התגמול המתמשך שלי, זה גאווה להשתייך לקבוצה נהדרת זו.