חזר לבית הוריו עבד כשנה במושב כחקלאי בעיקר כטרקטוריסט ומפעיל מכונות חקלאיות, חסך כסף ויצא במסגרת חילופי נוער חקלאי לחצי שנה בחווה חקלאית בפינלנד. עם חזרתו ארצה התנדב שוב לקורס טיס והפעם התקבל, התגייס שוב ונכנס לקורס טיס מס' 51 בתל נוף.
בסוף שלב הבסיסי הודח מהקורס אך לאחר 8 חודשים הצליח לשכנע את מפקד בית הספר לטיסה דוד עברי (לימים האלוף עברי-מפקד חיל האוויר) להחזירו למתקדם קלה, אותו סיים וקיבל את הכנפיים ביולי 67 מיד לאחר ששת הימים. הוצב בטייסת100 וטס על פייפר, צסנה ודרור מאות שעות טיסה ברחבי הארץ אך בעיקר מרחבי
סיני עד מרץ 1970.
עם פתיחת 125 במרץ 68 ביקש לעבור אליה אך הצורך בטייסים ב-100 בשל אותן המשימות של לאחר מלחמת ששת הימים דחה את האישור לבקשתו אך לבסוף בחודש מרץ 1970 הוצב סוף סוף לטייסת 125.את ההסבה לאלואט עשה עם מוצי בן קידר, אהרון שוחט ודוגלס דותן. הוסמך כקברניט וטס בכל משימות הטייסת.
בשנת 1972 טרם הגעת הסייפנים לטייסת עבר לתפקיד מטה ושירת כראש מדור מסוקים ותובלה באוויר 2 (שהפך מאוחר יותר למחלקת אמל"ח). בשל כך נדחתה הסמכתו לסייפן ובינתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים. במלחמה טס בעיקר בגזרה הצפונית ורוב המלחמה שהה במחניים.
עם סיום המלחמה הוסמך מיד כקברניט סייפן וחזר למטה לסיום תפקיד. ב-74 חזר לטייסת כמפקד גף מבצעים ואח"כ כסמ"ט א' תחת בראל שפיקד על הטייסת. כסמ"ט, בין השאר היה אחראי על קליטת האנפות והשתתף בקורס ההסבה הראשון בטייסת. בינואר 75 אירעה בטייסת תאונה בה נהרגו גרנות ולרס.
חיל האוויר עצר זמנית את פעילות הטייסת, מפקד הטייסת סיים תפקידו ועד להגעת מפקד חדש (ארד) שימש ויניק כמ"מ טייסת. עם הגעת המפקד החדש תמה תקופתו הסדירה והוא עבר ליחידה חדשה שהוקמה בבח"א 27 לשיתוף פעולה בין חה"א לכוחות הקרקע-יחידת המשלקי"ם (מוצבי שליטה קדמיים).
כאן שימש כשנה וחצי מ. גף מבצעים ואח"כ מונה לסגן מפקד היחידה וקיבל דרגת סא”ל. בסיום התפקיד הוצב כמדריך חיל האוויר במכללה לפיקוד ומטה (פו"מ). בשנת 1985 השתחרר מצה"ל. יש לציין כי בכל מהלך שירותו למד לימודים גבוהים וסיים שני תארים אקדמאיים. תואר ראשון (BA) בלימודים כלליים עם דגש על היסטוריה של ארה"ב מאוניברסיטת ת"א ותואר שני (MA) במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה.
טס כמילואימניק עד שנת 1995. עם הפסקת הטיסות בטייסת היה פעיל בהקמת עמותת הטייסת שבשנים הראשונות להקמתה ארגנה קשר בין ותיקי הטייסת אך עם השנים עוסקת בעיקר במפגשים תקופתיים (האחרון היה סגירת שדה דב), בשימור החומר ההיסטורי שהועבר עם טייסת 100 לבסיס חצור ובקשר עם המשפחות השכולות של 5 חללי הטייסת.
עם שחרורו עבר קורס שמאות רכב ובמשך כ-10 שנים היה שמאי רכב בחברת ביטוח. ב-92 עבר קורס מלווי קבוצות לחו"ל ועד שנת 2020 הדריך עשרות רבות של קבוצות ישראלים ברחבי העולם. היעדים בהם התמקד היו ארה"ב, המזרח הרחוק - תאילנד וייטנאם קמבודיה וסרילנקה, וגם מספר יעדים באירופה.
השנה (2020) יצא סופית לגמלאות ובין שאר עיסוקיו מחפש דרך מתאימה כדי להנציח ולשמר את ההיסטוריה המרתקת של טייסת 125 שנסגרה בשנת 2003 לאחר 35 שנות פעילות. ויניק נשוי לליאורה (נישאו בשנת 1970 – שנת הגעתו לטייסת) ולהם 2 בנים ובת וכן 6 נכדים.
אחד ( מבין רבים) ממכתבי ההערכה לעבודתו בתחום הדרכת תיירים שמצאתי באינטרנט - משכמו ומעלה...הערת העורך.
